בבנסקו: אוגוסט

28.07.2024-28.08.2024

אחרי נופש של 10 ימים בבטאק עם החברים הטובים מהארץ, חזרנו לבנסקו. רגע לפני שהגענו הביתה החלטנו לעבור בשוק לקנות ארוחת צהרים. חנינו ליד השוק ואני יצאתי לקנות לכולנו קבב. בנתיים, ירון כיבה את המנוע והוא והילדים חיכו לי ברכב עם מוזיקה. חזרתי וישבנו ברכב לאכול אבל כשרצינו להמשיך לנסוע הרכב לא הניע. כיוון שזה רכב הילוכים, קיווינו שנצליח להניע תוך כדי נסיעה ולכן יצאנו לדחוף את הרכב, אבל למרות המאמץ הרכב סירב להניע. בסופו של דבר, התקשרנו לבעל הרכב שאמר שיתפנה לעזור רק בעוד כשעתיים ולכן החלטנו להזמין מונית. בינתיים, הצלחנו לגרור את הרכב ולחנות אותו באחת הסמטאות, אבל מיד כשסיימנו, מישהי יצאה והתחילה לצעוק עלינו בבולגרית מהמרפסת שזו החנייה שלה ושנזיז את הרכב. ביקשנו מנהג המונית שיסביר לה שזה רק לשעתיים עד שבעל הרכב יגיע, אבל זה לא עזר והיא המשיכה לצעוק. אז נעזרנו בנהג המונית כדי להזיז את הרכב למקום אחר ולהעביר את כל המזוודות והתיקים למונית ונסענו הביתה. אחרי שעתיים בעל הרכב אסף את ירון והם נסעו לסדר את הרכב ולהחליף מצבר. 

חוץ מהחזרה המאתגרת עם הרכב היה כיף לחזור בידיעה שיש אנשים שמחכים לנו ובפרט שיש לילדים חברים שמחכים להם. המשפחות שהכרנו לפני שנסענו קיבלו אותנו מאוד יפה והדירה החדשה הייתה באותו הבניין, ליד הגונדולה, רק בקומה אחרת.  הדירה שהיינו בה קודם נתפסה ע"י חברים שלנו מבנסקו בשנה שעברה והם היו צפויים להגיע כבר ביום יומיים הקרובים.  היה לנו יום אחד של מנוחה מהנופש לפני שאמא של ירון ושני האחיינים שלנו דור ויואב, הגיעו לבקר. מעיין הייתה היחידה במשפחה שלא ידעה שהם אמורים להגיע. כשהם הגיעו, בתשע וחצי בערב, היינו בגונדולה והתחלנו ללכת חזרה עם הילדים. כשפתאם, מתחת לבית, סבתא יצאה מהמונית עם האחיינים. מעיין הייתה בשוק וממש שמחה על הביקור המפתיע. כמובן גם כולנו מאוד התרגשנו לפגוש אותם. הם שכרו דירה קטנה, בת חדר אחד, בבניין שלנו, אבל בכניסה אחרת, וכל פעם ילדים אחרים ישנו עם סבתא. מראש, הכנו לכבודם ארוחת ערב, כי תיארנו לעצמנו שהם יהיו עייפים ורעבים כשיגיעו, ואחרי הארוחה, ירון לקח את כל הילדים לאכול קרפ עם נוטלה לקינוח.

למחרת, יואב פינק את כולנו בפנקייקים לארוחת בוקר ואז הלכנו לפארק והכרנו ליואב ודור את כל החברים שלנו. בזמן שהילדים שיחקו, אנחנו קישקשנו ושתינו קפה במסעדה היחידה שיש בפארק. בצהרים הלכנו לאכול בסטיישן כי הילדים רצו שסבתא והאחיינים יאכלו במסעדה האהובה עליהם.

יום למחרת הגיעו החברים שיגורו בדירה מתחתינו. הכרנו אותם במסע וגם בילינו איתם שנה שעברה חודשיים ממש פה, בבולגריה. התרגשנו מאוד לפגוש אותם שוב וגם הילדים מאוד שמחו לפגוש את החברים שלהם. כמובן שהלכנו ביחד לאכול בסטיישן, המסעדה האהובה על כולנו.

באמצע השבוע, במשך היום, בילינו בעיקר עם סבתא והאחיינים. טיילנו ביער, הסתובבנו בשוק ובעיר. הילדים מאוד נהנו לבלות את הזמן עם בני הדודים שלהם. בערבים, היינו נפגשים גם עם חברים בגונדולה.  במהלך חודש אוגוסט יש בבנסקו גם פסטיבל ג'אז. בשבוע של הפסטיבל בנסקו מלאה אנשים ובמרכז העיר יש דוכנים והופעות ערב. בשבוע של הפסטיבל הסתובבנו הרבה בעיר וגם קנינו דברים למזכרת.

בסוף השבוע שכרנו רכב ובזמן שאני ביליתי עם חברות בקפה, שאר בני המשפחה נסעו להרים לעשות את המגלשה הכי ארוכה באירופה ומאוד נהנו. אח״כ נסענו כולנו ביחד לפארק חבלים ברזלוג. אמנם היינו שם שנה שעברה, אבל הילדים רצו שבני הדודים שלהם יעשו גם הם את המסלול. באמצע המסלול מעיין נלחצה והתחילה לבכות. לא הצלחנו להרגיע אותה וראינו שהיא נכנסת לפאניקה לכן הורדנו אותה מהמסלול. חוץ ממנה, כולם סיימו את המסלול ונהנו מאוד.

הזמן עבר מהר ותוך רגע קצר עברו 11 ימים והגיע הזמן להיפרד מבני המשפחה שלנו שחוזרים לארץ. המונית באה לאסוף אותם בשתיים בלילה וכולנו נשארנו ערים כדי לבלות איתם עוד קצת. .את השבוע הבא העברנו ברוגע. למדנו, פגשנו חברים, טיילנו במרכז העיר, ומידי פעם, אכלנו במסעדות. בסוף השבוע שכרנו רכב ונסענו עם חברים שלנו לפלובדיב שם היינו עם חברים שלנו מהארץ וזו הייתה חוויה טובה לכן החלטנו לנסוע לשם שוב. בנוסף, ירון שכח את הכפכפים שלו בצימר ובעלת המקום גרה בפלובדיב לכן קבענו לאסוף ממנה את הכפכפים. למרות המאמץ, הקטע המצחיק היה, שאחרי כמה ימים הם ממילא נקרעו וסיימו את תפקידם. בכל אופן, הסתובבנו בפלובדיב, אכלנו במסעדה וגם התפנקנו בברד, כי היה מאוד חם, וחזרנו הביתה.

בדיעבד, לא היה שווה לנסוע שעתיים וחצי בשביל להסתובב בעיר, אבל למחרת החלטנו לנסוע עם אותם החברים שוב שעתיים וחצי, הפעם בשביל לעשות את המסלול הקליל של שמונה הגשרים. המסלול מוצל ונוח, הולכים ביער ומגיעים בכל פעם לגשר אחר, אבל לצערנו, הילדים לא היו במצב רוח לטיול ולא שיתפו פעולה והייתה אווירה קצת קודרת ולכן בשלב כלשהו החלטנו לא לסיים את המסלול ולחזור הביתה.

בשבועיים האחרונים של אוגוסט רוב המשפחות עזבו וגם הגונדולה איבדה מקיסמה כי כבר לא היו שם חברים, טל הפסיק להעביר את החוג שלו של מבוכים ודרקונים, ובגדול נהיה לנו די משעמם. הילדים לא רצו לטייל באותם מקומות שהם כבר היו בהם ולכן למדנו, שיחקנו, ובילינו די הרבה זמן במסכים. כן, כן, יש גם תקופות כאלו במסע שמרגישים מיצוי וחוסר חשק לעשיה.

כולנו כבר מחכים להגיע ליעד הבא - גואה.