בולגריה: סופיה ובנסקו יוני-יולי 2024

18.06-18.07.2024

את הקיץ בחרנו לבלות שוב בבולגריה. הרבה משפחות שהכרנו בשנה שעברה היו צפויות להגיע לשם. חברה לילדים זה משהו שחשוב לנו וגם לילדים שמתגעגעים לחברים שכבר פגשו בעבר. בנוסף, יש משהו נחמד בלהגיע למקום מוכר, לפגוש חברים, ללכת לאכול במסעדות שכבר מכירים ואוהבים ולא להתחיל לחקור ולגלות הכל מהתחלה.

 סופיה

בשנה שעברה הגענו לבנסקו ישירות מסלוניקי ולא הספקנו לבקר בסופיה, עיר הבירה של בולגריה. הפעם הגענו מישראל ונחתנו בסופיה, לכן, החלטנו לקחת לילה במלון ולראות קצת את העיר. כמובן שהגענו רעבים אחרי הטיסה אז מצאתי מסעדת המבורגר קרובה למלון. המסעדה הייתה קטנה וההמבורגר עצמו היה לא גדול, וגם לא הכי טעים, אבל אנחנו היינו מאוד רעבים אז טרפנו הכול ואופק אפילו הזמין המבורגר נוסף. אחרי האוכל הסתובבנו בעיר. סופיה היא עיר אירופאית נחמדה ונגישה - אוטובוס חשמלי ציבורי עובר בה בתדירות גבוהה, יש בה חנויות, מסעדות, גלידריות ופארק נחמד שכולל מזרקה, ספסלים לישיבה ובתי קפה. בערב, יצאנו למסעדה שנקראת Happy Bar בהמלצת בעל המלון. המסעדה הייתה גדולה, מאד מתויירת, טעימה והמחירים היו סבירים. הזמנו כמה מנות לחלוק בנינו וחזרנו למלון. למחרת קמנו מוקדם, הצטיידנו בקצת נשנושים והזמנו מונית. ב-11 כבר היינו צריכים להגיע לתחנה המרכזית ולקחת אוטובוס של שלוש שעות לבנסקו.

 בנסקו

ביום רביעי אחר הצהריים הגענו לבנסקו, לדירה החדשה שלנו (לא אותה דירה של שנה שעברה כי היא הייתה תפוסה). הילדים היו מאוד מרוצים מהחדר החדש שלהם. היו בו שתי מיטות נפתחות והם מיד פתחו את המיטות והחליטו שהם ישנו על ארבעתן. טל ואופק ביחד, ומעיין על שתי המיטות הנוספות. גם אני הייתי מאוד מרוצה. היה בדירה מטבח מאובזר עם מדיח, תנור ומיקרוגל. הדירה הייתה אמנם קטנה אבל מאד קומפקטית ומעוצבת יפה.

אחרי שהתארגנו נזכרנו שאנחנו רעבים. רצינו לאכול במסעדת סטיישן שאנחנו זוכרים לטובה ומאד אוהבים אבל נזכרנו שביום רביעי היא סגורה אז סיכמנו שנלך לאכול שם למחרת. בינתיים יצאנו להסתובב במרכז העיר ולחפש מסעדה אחרת. תוך כדי הסיבוב גילינו שיש שיפוצים ברחוב הראשי, הכל סגור ואי אפשר לעבור שם, לכן הלכנו למרכז דרך רחוב צדדי שאנחנו קוראים לו הרחוב היפה. כך גילינו שהרבה דברים חדשים נפתחו, וגם כאלו ששנה שעברה היו סגורים נפתחו עכשיו. בחרנו מסעדה באקראי, אכלנו וחזרנו הביתה.

את השבוע בילינו ברוגע. השקענו בלמידה בעיקר כי עוד שבוע וחצי מגיעים חברים וידענו שנהיה איתם הרבה ויהיה לנו פחות זמן פנוי ללמידה. בנסקו מחשיכה בסביבות השעה עשר בלילה והילדים הולכים לישון מאוד מאוחר. הם לא מוכנים ללכת לישון בשמונה כי יש אור בחוץ וקשה להם להירדם. זה קצת מבאס אבל החלטנו לשחרר ואנחנו מסתובבים בערב בחוץ כשנעים וחוזרים בסביבות שמונה / שמונה וחצי הביתה להתארגן לשינה.

כמו שנה שעברה, גם הפעם קנינו אופניים וקורקינט אצל מריו. ההסכם שעשינו הוא שאנחנו קונים אצלו ואז מוכרים לו בחצי מחיר בסוף התקופה.

בינתיים, עד שהחברים שלנו מתחילת הטיול יגיעו, הכרנו שתי משפחות חדשות שנמצאות הקיץ בבנסקו. הילדים התחברו ובמשך השבוע קבענו להיפגש בפארק או במדשאה לידינו, ובסוף השבוע עשינו יחד מדורה בהרים. בשבת לקחנו מונית ונסענו לבאניה, עשר דקות נסיעה מבנסקו, שם יש הרבה מקומות של מעיינות חמים. הפעם בחרנו במקום שנקרא Izgreva Hot Mineral Pool”"  שיש בו שלוש בריכות - אחת גדולה עם מים חמימים, אחת יותר קטנה ורדודה, עם מים של 34 מעלות, ועוד אחת קטנה עם מים רותחים. קיבלנו שלוש מיטות, כי זה מה שהיה פנוי כשהגענו, ונכנסנו לנסות את כל הבריכות. הכי הרבה בילינו בבריכה הגדולה. במתחם הייתה מסעדה עם מחירים סבירים שבה אכלנו צהריים. בילינו שם כמעט כל היום וחזרנו לבנסקו במונית.

במשך הזמן שלנו בבנסקו טל החליט שהוא רוצה להרוויח כסף כדי לקנות בעצמו משחק שרצה מחנות יצירה. הוא יזם סדנה של מבוכים ודרקונים לילדים. הרעיון היה ממש טוב והביקוש היה גדול כך שהוא פתח שתי קבוצות והשקיע את זמנו הפנוי בלבנות הרפתקאות ולתכנן את המשחק. הילדים שבאו מאוד נהנו וגם טל ותוך כדי הוא גם חסך כסף למשחק שהוא רצה.

בשבוע השני משפחת האוזמן, משפחה שפגשנו בתחילת המסע שלנו בנפאל, ולכולנו היה איתם חיבור ממש טוב, הגיעו לבנסקו. פגשנו אותם בהתרגשות גדולה ובילינו ביחד כל השבוע. הראנו להם את בנסקו ואת הדברים שיש לעשות כאן.

בסוף השבוע שכרנו רכב ונסענו לטייל יחד. ביום שישי נסענו לאגמים מעל בנסקו, מסלול שעשינו שנה שעברה יותר מפעם אחת. המסלול הוא ברמת קושי בינונית. יש קצת טיפוס על הר ואז מגיעים לאגם מאוד יפה שבו עוצרים למנוחה ופיקניק כריכים ופירות וממשיכים לאגם השני. הילדים הלכו מאוד יפה ודיברו כל הדרך. לא ברור איך היה להם כוח לחפור שעות אחד לשני. כשחזרנו הביתה הלכנו לאכול בסטיישן וגם לראות שם משחק כדורגל.

בשבת קמנו מוקדם ונסענו לעוד מסלול הנמצא בעיירה דוברינישטה - מבקתת בזבוג לאגם פופובו. לתחילת המסלול עולים ברכבל פתוח יכולים לעלות בו רק שני אנשים בכל פעם. הרכבל בנוי משני כסאות מחוברים זה לזה עם מעקה. הנוף מאוד יפה ובשלב מסוים הרכבל עולה לגובה העצים ואפילו מעליהם. ככל שעולים בגובה נהיה יותר ויותר קר. כשמגיעים למעלה, אחד מעובדי הרכבל שולף אותך מהכיסא, וזה שלב קצת מלחיץ. כשיורדים מהרכבל מגיעים לאגם יפיפה וגדול ומשם מטפסים לאגם השני. הדרך לאגם השני לא פשוטה יש הרבה עליות וטיפוסים על ההר. כל פעם אני מופתעת לטובה מהילדים שלנו איך הם הולכים בלי להתבכיין ונראה שהטיפוס קל להם. אחרי שעתיים של הליכה מגיעים לאגם השני שהוא יותר גדול מהראשון. הפעם כשהגענו לא היה לנו הרבה זמן למנוחה כי הרכבלים עובדים עד ארבע וחצי והשעה הייתה שתיים, לכן היינו צריכים להזדרז. אכלנו מהר והתחלנו לרדת חזרה. הגענו בארבע ולמזלנו הספקנו לרכבל. היה טיול כיפי אבל המסלול לא פשוט.

בכל יום ראשון יש שוק וירון ואני אוהבים ללכת לשם מוקדם בבוקר ולקנות פירות וירקות בעיקר פטל אוכמניות ודובדבנים. באחד הדוכנים מכינים קבב על האש וגם אותו אנחנו אוהבים מאד. אתה מקבל את הקבב עם לחם וזה טרי חם וטעים.

במהלך החודש התחילו להגיע לבנסקו עוד משפחות ונהיינו קבוצה לא קטנה של אנשים שנפגשים ונהנים ביחד. את השבוע העברנו ברוגע, למדנו, בילינו עם חברים ופגשנו עוד ועוד משפחות חדשות שהגיעו לפה לקיץ. נפגשנו בפארק או בגונדולה הלכנו לאגם צפינו במשחקי כדורגל והעברנו את הזמן בנעימים.

בסוף השבוע שוב שכרנו רכב ונסענו עם משפחת האוזמן למסלול של שבעת האגמים - המסלול הכי פופולרי בבולגריה. ביום שישי בשבע וחצי בבוקר כבר היינו ברכב כי הייתה צפויה לנו נסיעה של שעתיים וחצי. בעשר חנינו את הרכב, אכלנו כריכים לארוחת בוקר ועלינו לרכבל הפתוח בדומה למה שהיה שבוע שעבר. המסלול נמצא 2100-2500 מטר מעל גובה פני הים ולכן לא חם, אפילו קצת קריר, למעשה זה מזל כי המסלול לא מוצל. המסלול עצמו לא היה קשה. עד האגם החמישי הדרך הייתה אפילו די קלה. לאגם השישי והשביעי כבר צריך לטפס אבל זה לא נורא והנוף מלמעלה מהמם ורואים את כל האגמים. בנוסף אפשר לראות לאורך המסלול מקומות עם שלג שעוד לא הפשיר. הילדים שלנו טיפסו לאחד המקומות האלה ושיחקו בשלג. עשינו את המסלול ברוגע כי הרכבל עבד עד שש וחצי ולא היה לנו לחץ של זמן וכך יכולנו לעשות הפסקות ארוכות בכמה אגמים.

למחרת, בשבת, החלטנו לעשות מנוחה ממסלולים ונסענו ארבע משפחות למעיינות חמים בדוברינישטה. כשהגענו, הסתבר שזה סוג של קאנטרי שכולל בריכה אחת גדולה, בריכה לילדים קטנים ובריכה נוספת עם מים חמים. בגלל שזה היה בשבת היו הרבה אנשים וזה היה קצת מבאס, אבל הילדים השתוללו ונהנו. אחרי הבריכה נסענו לפארק בבנסקו כי משפחה מאיטליה שהכרנו חגגה יום הולדת חמש לבת שלה והזמינה את כל המשפחות הישראליות. יום ההולדת היה מושקע ממש. היה הרבה אוכל והמון הפעלות לילדים וגם טירה של אנה ואלזה שהמשפחה הכינה לבד. היו גם פינות יצירה ומקומות ישיבה. היינו ביום ההולדת מחמש וחצי אחה״צ ועד תשע וחצי בערב והילדים מאוד נהנו ושיתפו פעולה.

באחד הערבים באמצע השבוע לקחנו מונית ונסענו ליער לשחק פיינטבול עם עוד שלוש משפחות. זו פעם ראשונה שאנחנו עושים אטרקציה כזו. כולנו קיבלו תלבושת צבאית ואפוד הגנה וגם משקפי מגן לעיניים. עברנו הדרכת בטיחות, התחלקנו לשתי קבוצות - ילדים נגד מבוגרים - ונכנסנו למשחק. המטרה הייתה להגיע לשטח של הקבוצה היריבה ולגעת בדגל בלי שפוגעים בך בכדורי צבע. האווירה הייתה ממש טובה והילדים היו מאוד להוטים לנצח את ההורים אבל בכל זאת ניצחנו אותם בשני סבבים, אז החלטנו לערבב קצת קבוצות בין הורים לילדים כדי שיהיה כוחות. הקבוצה שלי נצחה ואפילו הצלחתי לגעת בדגל. נשארו לנו עוד קצת כדורים ברובים וביקשנו מהמדריכים שיתנו עוד משחק לילדים הם התחלקו לשני קבוצות ושחקו אחד נגד השני.

את עשרת הימים הבאים נבלה בבטאק עם חברים שלנו מהארץ ואז נחזור שוב לבנסקו.