גואה 2024

29.08.2024-01.10.2024

בהתרגשות אנחנו מתחילים את השנה השלישית במסע שלנו. אחרי שנתיים יחסית אינטנסיביים, מגיעים לילדים שלנו קצת שיגרה וחברה קבועה, לכן החלטנו לחזור לגואה בפעם השנייה ולהישאר בה הפעם כל העונה. הילדים יחזרו לבית הספר הבינלאומי, ריבר, בו הם למדו בשנה שעברה.

כשהגענו לגואה בפעם הראשונה היינו מלאי חששות. הלכלוך ומצב התברואה בהודו הרתיעו אותנו ולא היינו בטוחים למה לצפות. כיוון שבאנו לתקופה ארוכה, של שלושה חודשים, שכרנו ליתר ביטחון דירה בקומפלקס של טובקי, שנחשב לאחד המקומות היקרים והמטופחים באזור.

השנה, כשאנחנו מכירים טוב יותר את הסביבה והאנשים, החלטנו ללכת על כיוון שונה ושכרנו דירה חדשה אצל סם, במתחם של ארבע דירות שאת כולן סם משכיר לישראלים. מה שמיוחד ומשמח זה שאנחנו מכירים את כל המשפחות שיגורו איתנו וזה נותן תחושת קהילה וביטחון שהשנה הזו תהיה נעימה ומלאת חוויות. הקומפלקס ממוקם במיקום מרכזי ומושלם – ממש קרוב לחוף הים, למכולת של קיסאן ולצ'אי שופ. בתנאים האלו, הרגשנו הרבה יותר בטוחים, ונרגשים להתחיל את ההרפתקה החדשה שלנו.

הפעם הגענו לגואה מחוץ לעונה מתוך רצון שהילדים יתחילו את שנת הלימודים בזמן גם אם זה אומר שהחוויות היומיומיות יהיו קצת שונות ממה שהורגלנו. תוך זמן קצר גילינו שהגענו לגואה שונה לגמרי מזו שעזבנו בפעם הקודמת. הגשם מגיע לסירוגין, הכל סגור – המסעדות בחוף וחנויות הבגדים בפאטנם. וחסרה האווירה התוססת שהכרנו. במקום זה, יש בעיקר שקט, רחש של פרות וכלבים שמסתובבים ברחובות, פחות תיירים, וגם אין הרבה משפחות ישראליות בסביבה. להפתעתנו, דווקא זה הופך את החוויה שלנו לאינטימית ומיוחדת יותר – אנחנו כבר מכירים כמעט את כל מי שנמצא כאן והקהילה המצומצמת הזו נותנת לנו תחושה של קרבה ושייכות.

השבועות הראשונים שלנו פה עברו ממש בטוב, טל מסתובב לבד, קובע ונפגש עם חברים עצמאית. פעם בשבוע הוא הולך ברגל לבית הספר עם חברים מהכיתה ובסופי שבוע הוא ישן אצלם. הוא גם חזר להעביר חוג של מבוכים ודרקונים לילדים. מעיין ואופק התחילו גם הם ללכת לחוגים.

בגלל שאנחנו גרים בקומפלקס עם ישראלים אז אחרי בית הספר כולם אוכלים ארוחת צהרים בבתים שלהם ואז הילדים משחקים ביחד במשחקי קופסא או משחקי דמיון. לפעמים אנחנו הולכים לים אחר הצהרים ונפגשים שם עם עוד משפחות ישראליות. הילדים הגדולים משחקים כדורגל והקטנים משחקים בחול או נכנסים לים. באחד הימים יצא לנו לראות איך דייגים דגים עם רשתות ענקיות ומביאים את כל מה שהם דגו לחוף. בסופי שבוע אנחנו מטיילים במפלים ונחלים ובגלל הגשמים הכל ירוק ויפה.

שבועיים אחרי שהגענו לגואה חגגו בהודו את ה- Ganesh Chaturthi.  בחג הזה ההודים בונים בבית מקדש קטן עם פסל של גאנש ובסוף החג הם משליכים את הפסל לים. נהגי הריקשה שלנו, לאקש ואניל, הזמינו אותנו, כל אחד בנפרד, לבית שלהם לראות את המקדש שהם הכינו. התארחנו אצלם, רק ירון ואני, כי הילדים לא רצו לבוא. האירוח היה יפה ונעים וחזרנו עם ממתקים הודיים לילדים. מאד התרגשנו מההזמנה עצמה לבוא, להתארח, להכיר את התרבות שלהם ולראות מקרוב איך הם חיים.

החודש הראשון שלנו כאן חלף ממש מהר, כמעט בלי שהספקנו לשים לב. הצלחנו להתאקלם ולהיכנס לשגרה נעימה, עם הרגשה של יציבות ושלווה. עכשיו, אנחנו מחכים בקוצר רוח לתחילת העונה ולרגע שבו הכול יתעורר לחיים – החנויות ייפתחו, והאווירה תהיה תוססת ושוקקת חיים, ויהיו פחות גשמים. אנחנו בטוחים שעם כל האנרגיות של העונה, הכיף רק ילך ויגבר, ויהיה לנו פה אפילו יותר מהנה ומרגש.