גואה - ביקור של אמא - המשך חודש שלישי

17.03.2024-12.04.2024

באמצע חודש מרץ אמא שלי הגיעה לביקור!  כבר לפני חודשיים כשהגענו לגואה התחלתי בניסיונות לשכנע אותה להצטרף. הים, המסעדות הטעימות - ידעתי שיהיה לה כיף פה! לקח לי חודשיים ובסוף הצלחתי. פגשנו אותה בהתרגשות רבה, שכרנו עבורה דירת חדר במתחם שלנו וכל יום נכד אחר הלך לישון אצלה. יחד איתה הגיעו מלא ממתקים מהארץ כמו ביסלי, במבה, צ׳יטוס, וגם קצת בגדים, כי הגיע הזמן להתחדש.

בבקרים, כשהילדים היו בבית הספר, לאמא שלי ולי הייתה הזדמנות לבלות יחד. הכרתי לה את החופים, אכלנו במסעדות הודיות מקומיות (האוכל ההודי מצא חן בעיניה והיא התרגלה לחריף מהר מאד), הסתובבנו בחנויות, וגם נסענו לחנות סיטונאות שנמצאת בצ'אודי שם קנינו בגדים ומתנות לחברים ולמשפחה בארץ, הכרתי לה את בית הספר שהילדים לומדים בו והם שמחו כשהיא באה לאסוף אותם. כל יום היינו מסתובבות בבוקר, בסביבות שתיים חוזרות הביתה ומכינות ארוחת צהרים לילדים, ובסביבות חמש, היינו הולכים כולנו למיקום בחוף בו כל המשפחות הישראליות נפגשות, הילדים היו משחקים עם חברים ואנחנו מדברים עם מבוגרים.

באותו זמן גיליתי מחדש את אהבתי לצילום. מאז ומתמיד אהבתי לצלם ויש לי מצלמה טובה שקניתי לפני הטיול. בשלב מסוים גיליתי שיש פה בגואה צלם שמלמד צילום בקבוצה קטנה. הצטרפתי לקבוצה והחלטתי שאני רוצה ללמוד לצלם משפחות. בשביל הניסיון התחלתי לצלם משפחות בחינם וזו הייתה חוויה מעולה.

אחד החגים המרכזים בהודו הוא חג ההולי שמתקיים באמצע מרץ ונמשך ארבעה ימים. החג ידוע בעיקר בזכות אבקות צבע שאנשים זורקים זה על זה, ובנוסף לפי המנהג, יש משפחות שמבשלות אוכל לכ-400 איש, ומשעות הערב עד שעות הלילה המאוחרות אפשר להגיע אליהם הביתה ולאכול. באחד מימי החג גם אנחנו הוזמנו לארוחה כזו שהתחילה בעשר וחצי בערב. אמא שלי, מעיין ואופק היו עייפים והלכו לישון לכן רק טל, ירון ואני הלכנו לארוחה. בארוחה כל המוזמנים יושבים על הרצפה, כל אחד מקבל צלחת חד פעמית והמארחים עוברים בין כולם ומגישים אוכל לצלחות. אין סכו״ם, מערבבים את הרוטב והאורז ביד, ואוכלים. שתינו משקה קוקוס חם טעים מאוד שהם הכינו במיוחד בשביל החג וכשסיימנו פינינו את המקום לאורחים הבאים בתור. לשבת על הרצפה ולאכול עם הידיים זו הייתה חוויה קצת הזויה בשבילנו, אבל אצל ההודים זה הרגל.

באחד הימים בחג ההולי קיבלנו הודעה על הפסקת חשמל בלילה מצרפת את ההודעה כפי שהתקבלה בוואטסאפ של הקהילה בגואה: ״תהיה הפסקת חשמל בכל האזור 22:00-01:00 ואסור לצאת לרחובות ולא להדליק פנסים - לילה של ציד רוחות רעות ושדים. ממה שהבנתי יהיו גברים בטראנס עם לפידים וזה יכול להיות מסוכן, גם המשטרה לא מרשה להסתובב וכל המסעדות יהיו סגורות.״ מסתבר שאחת לשנתיים יש איזו כת שמסתובבת ברחובות מגרשת שדים ואסור לה להראות ולכן מכבים את החשמל בכל האזור. זה היה בהחלט הזוי ושמחנו שזה היה בלילה והילדים ישנו וגם אנחנו הלכנו לישון מוקדם.

באחד מימי חג ההולי מתקיים פסטיבל ולילדים יש חופש מבתי הספר. באותו יום היו כמה מסיבות שאפשר היה ללכת אליהן. אנחנו בחרנו לנסוע למסיבה בטבע במקום שנקרא יוקדן. המסיבה מתחילה בעשר בבוקר ונמשכת לתוך הלילה. אנחנו החלטנו להגיע כשהחום קצת יורד, ולהישאר עד שבע בערב. קבענו עם נהג הטוק טוק שלוקח את הילדים לבית ספר שייקח ויחזיר אותנו. הצטיידנו בצבעי הולי - אבקות צבעונית שמערבבים עם מים הצבע נדבק לגוף ולכן מומלץ להימרח לפני עם שמן קוקוס ולהגיע עם בגדים שיזרקו אחר כך. הגענו למקום בסביבות שלוש וחצי בצהרים והפסטיבל היה פשוט מושלם! היה אזור של ריקודים, אזור של ישיבה, אזור שמוכרים אוכל, בירה וגלידה ובשאר המרחב כולם זורקים צבעים אחד על השני. כשהגענו כולם התחילו לזרוק עלינו צבע וככל שעבר הזמן היינו יותר ויותר צבועים. הילדים פגשו חברים וכמעט לא ראינו אותם. כל הזמן הגיעו עוד אנשים שאנחנו מכירים וכולם זורקים צבע אחד על השני ומשתוללים. הייתה אווירה ממש כיפית ושמחה ונהנינו בטירוף. זו המסיבה הכי טובה שהיינו בה עם הילדים. חזרנו הביתה צבועים מכף רגל ועד ראש ולקח לנו כמה ימים להיפטר מהצבע. 

בשלב כלשהו חשבנו שאולי כדאי לראות עוד חופים, אז באחת השבתות נסענו לחוף הצבים. כשהגענו הים היה קצת סוער ואי אפשר היה להיכנס למים. בחוף עצמו היה אזור תחום שבו טמונות ביצים של צבים. ליד כל בור יש שלט שבו כתוב מתי נטמנו הביצים, כמה ביצים יש בבור, ומתי הצבים צפויים לבקוע. ישבנו קצת על שפת הים, אכלנו צהרים באחת משלוש המסעדות על החוף, בילינו זמן משפחה ביחד וחזרנו הביתה. בסופו של דבר הגענו למסקנה שהחוף הכי טוב באזור זה פאטנם, החוף שנמצא ממש לידינו, ואין שום צורך לנסוע לחופים אחרים.   

חג פורים הגיע. ידענו מראש שמתוכנן אירוע חגיגי לכבוד החג בבית חבד אבל לא היינו בטוחים שנלך. שעה לפני האירוע החלטנו ללכת, לא היו לנו תחפושות והייתה לנו רק שעה לאלתר. ירון ואני התחפשנו למשחק אונו פליפ - לבשנו חולצה שחורה והדבקנו עליה את הקלפים. מקדימה את קלפי האונו ומאחורה את קלפי הפליפ למעיין הדבקנו שקיות של חטיפים והכרזנו שהיא התחפשה לחנות ממתקים. אופק, טל ואמא שלי לא היו בעניין של להתחפש. היינו גאים על עצמנו שאלתרנו תחפושות תוך זמן קצר כל כך. האירוע בבית חב"ד היה מאוד נחמד. היו הרבה ילדים מחופשים והיו הפעלות, תחרות תחפושות וסעודה.

הילדים היו רשומים לבית הספר לשלושה חודשים בלבד והנה הגיע היום האחרון של בית הספר. למזלנו זה יצא בסוף השבוע ולכן מיד כשהילדים חזרו נסענו לפאנצ'ים, עיר הבירה של גואה. הזמנו שני חדרים במלון  Hospedaria Abrigo de Botelho, ירון ואני ישנו עם מעיין ואמא שלי עם הבנים. הגענו די מאוחר והלכנו לאכול ארוחת ערב במסעדה ליד הנהר. למחרת, הסתובבנו קצת בסמטאות הנחמדות של העיר אך בגלל החום הרב החלטנו מהר מאד שעדיף לנסוע למוזיאון המדע. בחצר המוזיאון היו הרבה מייצגים אבל היה חם מידי להסתובב ביניהם, לכן בילינו בעיקר בפנים. בתוך המוזיאון היו שלושה חדרים, כל חדר בנושא אחר. המוזיאון היה קטן וחמוד ובילינו בו שעתיים בערך. כשהחום ירד הסתובבנו עוד קצת בעיר. היינו בגלריה קטנה שבתוכה יש קפה Cafe Bodega, משם המשכנו לכנסיה הראשית והסתובבנו קצת בחנויות. בשלב מסוים שמענו רעש שמשך את תשומת ליבנו, התקרבנו כדי לראות במה מדובר והסתבר שזהו יום חג שנקרא ״שישי שמח״. הסתכלנו קצת בתהלוכה ענקית שעברה ברחובות וכשמיצינו הלכנו לאכול ארוחת ערב במסעדה. למחרת חזרנו לגואה.      

ירון טס לשבוע לארצות הברית מהעבודה. ואני ואמא שלי נשארנו עם הילדים. בגלל שהתפנה מקום לינה היא עברה אלינו וישנה איתי במיטה. לילדים לא היה בית ספר ואת כל הימים בילינו בים או בבריכה. נפגשנו עם חברים ובעיקר עשינו כיף חיים. כשירון חזר אמא שלי עברה לישון במלון קרוב לחוף פאטנם. 

ב- 8.4 הוא תאריך יום ההולדת של אמא שלי. תכננו כולנו לנסוע לחוף אגונדה ולאכול במסעדה שנקראת zest שהרבה משפחות המליצו לנו עליה. טל ואופק לא הרגישו טוב, אז במקום, החלטנו לעשות כיף בנות ונסענו שלושתנו להתפנק. הסתובבנו בחנויות, בילינו בים, אכלנו במסעדה המדוברת אבל לא מאד התלהבנו - האווירה במסעדה הייתה טובה אבל האוכל לדעתנו לא היה שווה את הכסף. חזרנו הביתה בסביבות ארבע, אמא שלי הלכה לנוח במלון ואנחנו הלכנו לקנות עוגה כדי להפתיע אותה. בערב הגענו כולנו למלון והיא מאוד התרגשה ושמחה לראות את כולנו. בערב ירון, אמא שלי ואני יצאנו לאחת המסעדות בחוף לחגוג לה עוד קצת יום הולדת. 

נשארו לנו ימים בודדים בגואה המהממת. הזמן פה עבר לנו מאוד מהר, נהנינו בטירוף מהקהילה, מהחוף, מהאוכל ומהשלווה. את הימים האחרונים בילינו בפרידות מחברים ובאריזות. אחרי שנה וחצי במסע אנחנו מתורגלים באריזות אבל אחרי שנמצאים שלושה חודשים באותו מקום בכל זאת קשה לארוז ולהחליט מה נזרק ומה ממשיך איתנו הלאה. אחרי הרבה התלבטויות החזרנו את כל הציוד שלנו לשתי מזוודות, מוצ׳ילה אחת וחמישה תיקי גב. לפנינו שתי טיסות ליעד הבא - סרי לנקה