דרום הודו : קוצ'י וקרלה

25.12.2024-30.12.2024

הנסיעה שלנו ברכבת לקוצ'י הייתה חוויה ארוכה אבל מיוחדת. המסע התחיל מוקדם. התעוררנו בשלוש וחצי לפנות בוקר ויצאנו לדרך במונית למרגאו, שעה נסיעה מגואה, משם יוצאת הרכבת בשעה שש בבוקר. בקרון שקיבלנו היו 6 מיטות. בכל צד שלוש מיטות - עליונה, אמצעית ותחתונה - את המיטה האמצעית אפשר היה לקפל כך שבמשך היום נוצר מרחב ישיבה נוח. ברגע שהתמקמנו, קיבלנו מצעים נקיים והתכוננו לנסיעה ארוכה של 14 שעות. את הזמן ברכבת העברנו בכל דרך אפשרית - צפינו בסרטים, ציירנו, שיחקנו וכמובן גם ישנו קצת כדי לצבור כוחות. החוויה הקולינרית הייתה מעניינת, קיבלנו ארוחת בוקר וצהריים הודיות חריפות כחלק מעלות הנסיעה, מזל שהתארגנו מראש עם אוכל ונשנושים. בנוסף, בערך כל חצי שעה, עבר ברכבת מוכר שצעק "צ'אי! סמוסה!". 14 שעות ברכבת נשמעות הרבה, אבל עם אווירה רגועה, מסכים, משחקים ואוכל, הן עברו מהר מהצפוי.

אחרי הנסיעה הארוכה, שמחנו להגיע לקוצ'י ולהתמקם בגסטהאוס PANAKAL RESIDENCY. החדר שלנו היה פשוט וצנוע - שלוש מיטות קומותיים ושירותים פרטיים - כשאנחנו מטיילים וכל היום נמצאים בחוץ, כל מה שאנחנו צריכים זה מקום להניח את הראש בלילה ומקלחת חמה. עייפים ורעבים מהנסיעה הארוכה, השארנו את הציוד בחדר ויצאנו לחפש מקום לאכול. בגלל שהשעה הייתה מאוחרת, האפשרויות לא היו רבות, אז בחרנו במסעדה טיבטית קרובה יחסית לגסטהאוס. האווירה במסעדה הייתה נעימה ושקטה, אבל האוכל קצת פחות. המנות היו חריפות וההמתנה הארוכה הפכה אותנו לרעבים עוד יותר. בסופו של דבר, למרות שהאוכל לא היה שיא החוויה, יצאנו שבעים מספיק כדי לצלול למיטות ולצבור כוחות ליום הבא.

למחרת לפני שיצאנו לשוטט בעיר, גילינו  את אחד הדברים המגניבים בגסטהאוז - גג גדול עם שולחנות ישיבה, שם יכולנו להזמין ארוחת בוקר הודית מסורתית או מערבית. אחרי הארוחה, התחנה הראשונה בסיבוב שלנו הייתה מקדש שבו מאכילים יונים בשעות הצהריים. החוויה הייתה נחמדה. קיבלנו גרגירים, הושטנו ידיים, והיונים פשוט התאספו סביבנו ואכלו ישירות מכפות הידיים שלנו. משם המשכנו לרובע היהודי, אחד האזורים הכי נחמדים להסתובב בהם, האיזור כולו היה מלא חנויות קטנות ומסעדות והאווירה הייתה טובה. באחת החנויות שמענו סיפור מרגש במיוחד המקום נשמר לזכרה של היהודייה האחרונה שחיה בעבר באיזור. חדר השינה שלה הוא כיום חלק מהחנות, עם המיטה שלה ועם תמונות שלה. מסתבר שהיא הייתה קרובה מאוד למשפחה הודית מקומית וכיום הם ממשיכים לשמר את זכרה. משם המשכנו לבית הכנסת היהודי, טיילנו עוד קצת בסמטאות ולבסוף נסענו לקניון LuLu International Shopping Mall שם הסתובבנו בחנויות ובילינו במשחקייה. הילדים חיכו לקניון בסבלנות כל היום ולא רצינו לאכזב אותם. קצת מפתיע אותנו שהילדים שלנו חובבים קניונים למרות שהם כבר תקופה חיים בנדודים במקומות לא מערביים. אולי זה דווקא בגלל שאנחנו לא מבקרים בהם לעיתים קרובות.

את הבוקר הבא פתחנו בסיבוב בטיילת של קוצ'י שהייתה הרבה יותר נחמדה ממה שציפינו. לאורך הדרך פגשנו דוכני אוכל ומזכרות, שאף קנינו כמה מהן, וראינו את רשתות הדייגים המפורסמות - רשתות ענק שפורשים מעל המים בשיטה מסורתית עתיקה. אחרי הסיור בטיילת, לקחנו  מעבורת לצד השני של העיר ושם גילינו טיילת נוספת, גם היא נעימה ורגועה. בשלב זה כבר היינו רעבים ופנינו ל-Google Maps כדי למצוא מסעדה מומלצת. לא התאכזבנו! המסעדהBimbis by Chef Murugiah שבחרנו הייתה מודרנית ומעוצבת, הייתה בה אווירה נעימה ואוכל פשוט מצוין. מה שהפתיע אותנו יותר מכל היה הניגוד בין העיר עצמה, שנראתה ברובה מוזנחת, לבין המסעדות, שהיו ברמה גבוהה, מודרניות ומלאות באנשים. שילוב מיוחד בין ישן לחדש, שמאפיין כל כך הרבה מקומות בהודו.

ביום האחרון שלנו בקוצ'י החלטנו להפתיע את הילדים ונסענו לפארק מים Wonderla Amusement Park, Kochi שכלל גם פארק שעשועים. הפארק היה גדול בהרבה ממה שדמיינו, ומלא באנשים. קנינו כרטיסים ללא המתנה בתור, אבל למרות זאת היינו צריכים לחכות לא מעט. הילדים לא בזבזו זמן ורצו הלוך וחזור בכל מגלשות המים. אחרי כמה שעות של חוויות רטובות, עברנו לפארק השעשועים, שם עלינו על המתקן האהוב עלינו - מכוניות מתנגשות. טל וירון גם לא פספסו את רכבת ההרים הענקית עם שני הסיבובים. עניין האוכל היה קצת מאתגר. בגלל כמות האנשים היו תורים ארוכים ולקח הרבה זמן להזמין את האוכל וגם לקבל אותו. בערב היה מופע, אבל אנחנו היינו כבר כל כך עייפים שהחלטנו לוותר. כשיצאנו מהפארק ניסינו להזמין מונית באובר, אבל כנראה בגלל המרחק מהעיר, לא היו מכוניות באזור. למזלנו, גילינו שיש אוטובוס ישירות למרכז קוצ׳י וכיוון שהיינו בין הראשונים לעלות עליו, היה לנו גם מקום ישיבה (עומס האנשים באוטובוסים ההודיים לא ממש נחשב לחוויה הכי נוחה). כשהגענו למרכז העיר, החלטנו לסיים את היום בארוחת ערב טובה כדי לחגוג את הערב האחרון שלנו בקוצ'י. מצאנו מסעדה אסיאתית בשם Nasi and Mee, שהתבררה כמקום מעולה. כולם אכלו ראמנים ואני נהניתי מאורז עם עוף, מנה שאני מאוד אוהבת.

מקוצ'י יצאנו במונית פרטית למונאר, שם בילינו חמישה ימים (עליהם אני כותבת פוסט נפרד). לאחר מכן חזרנו ליומיים אחרונים בקוצ'י ומשם ברכבת לילה חזרה לגואה. את היומיים האחרונים שלנו בקוצ'י, אחרי עשרה ימים של טיול אינטנסיבי, רצינו להעביר בקצת פינוק ולכן בחרנו ללון ב Holiday Inn Hotel. במלון, קיבלנו שני חדרים צמודים עם דלת מקשרת, מה שהפך את השהות בו לנוחה ומהנה. החדרים היו מרווחים, עם מיטות נוחות ואמבטיה מפנקת - שינוי מרענן אחרי חמישה ימים במונאר, שם התקלחנו בבאקט. פתאום, האפשרות לטבול באמבטיה כל ערב הרגישה כמו מותרות של ממש. אחרי שהתמקמנו בחדרים, יצאנו לסיבוב קצר במלון, וגילינו שיש בו מסעדה - פתרון מושלם לארוחות שחסך את הצורך לחפש מקום לאכול מחוץ למלון. אופק מאוד רצה לראות את הסרט סוניק 3, חיפשנו בגוגל מפות קולנוע קרוב ומצאנו אחד שנמצא בתוך קניון, אז התארגנו במהירות כדי להספיק להקרנה של חמש. כשהגענו, הופתענו לגלות שזה לא סתם קולנוע, אלא חוויה ברמה אחרת: כיסאות נפתחים, שמיכה וכרית אישית לכל מושב, ואפילו שולחן קטן לאוכל ושתייה. הסרט היה מהנה מאוד, וכולנו יצאנו משם עם חיוך. מכיוון שכבר היינו בקניון, ניצלנו את ההזדמנות לטייל בו קצת לפני שחזרנו למלון.

את הבוקר הבא פתחנו בארוחת בוקר מפנקת במלון, שהתגלתה כמגוונת במיוחד - שילוב של אוכל הודי ומערבי: מבחר סלטים, לחמים טריים, מאפים וקינוחים. תכננו יום רגוע, אבל חלקנו לא הרגישו טוב, אז החלטנו להישאר במלון. ירון ומעיין קפצו לבריכה, בזמן שאני, טל ואופק התחלנו להרגיש חולשה. ככל שהתקדם היום, כך גם המחלה התקדמה, אז חזרנו לחדרים לנוח, ישנו קצת, ובערב הסתפקנו בצפייה בספיידרמן מהמיטה. למחרת קמנו שוב בהרגשה לא כל כך טובה ובקושי הצלחנו לגרור את עצמנו לארוחת הבוקר. למעשה את רוב היום אופק ואני העברנו במיטה, בלי כוח לזוז. למזלנו, צוות המלון היה מקסים והסכים להאריך לנו את החדר עד השעה שמונה בערב – בדיוק בזמן ליציאה לרכבת חזרה לגואה.

הנסיעה ברכבת הייתה לא פשוטה כי אופק ואני עדיין הרגשנו חלשים מאוד. כשהגענו הביתה לגואה, היינו עייפים ומותשים, אבל בכל זאת גם מלאי סיפוק מהטיול. אולי לא דמיינו סיום כזה, אבל למרות זאת – זו הייתה חוויה טובה.