וואנג ויאנג

28.10.2023-08.11.2023

הנסיעה ברכבת המהירה מלואנג פרבאנג לוואנג ויאנג נמשכה כשעה וחצי. כשהגענו לתחנה הופתענו לגלות שתחנת הרכבת מאד גדולה ונראית הרבה יותר מפותחת משדה התעופה. בכניסה לרכבת בדקו לנו את כל המזוודות והתיקים והוציאו את כל הסכינים ואת הלדרמן כי אסור להכניס אותם לרכבת. בגלל שהדברים היו יקרים לליבנו סיכמנו איתם שישמרו אותם אצלם וכשנחזור בעוד שבועיים ניקח את הציוד חזרה. מאד קיווינו שכך יהיה. המלון שלנו בוואנג יאנג כלל שני חדרים נפרדים לנו ולילדים. כשהגענו, הנחנו את הציוד בחדרים והלכנו לאכול במסעדת ויקטור, מסעדה פופולרית בקרב ישראלים. במסעדה היה אוכל מקומי וישראלי כמו סביח, חומוס, פלאפל והכי חשוב שניצל שהילדים שלנו מאוד אוהבים. במסעדה, פגשנו גם כמה ישראלים בטיול אחרי צבא והחלפנו חוויות.

למחרת קמנו בשבע בבוקר, התארגנו מהר ונסענו ללגונה מספר ארבע. בוואנג ויאנג יש המון לגונות ובחרנו בזו בצורה שרירותית, כשאנחנו מקווים בסוף לבקר בכולן. הדרך ללגונה לקחה כ 40 דקות והייתה מאוד קופצנית בגלל שהכביש אינו מתוחזק והיו בו הרבה בורות. הגענו ללגונה מוקדם, לכן לא היו אנשים וכל הלגונה הייתה לרשותנו. המקום היה מהמם ומתוחזק, הכול ירוק מסביב, ספסלי ישיבה, אבובים, טרזן, אומגה וגם חליפות הצלה. הילדים מיד לקחו אבובים ונכנסו למים הקרים, שיחקו והשתוללו. בנוסף, טל גם עשה את כל המתקנים האחרים ומאוד נהנה. אחרי שעתיים, חזרנו למלון למנוחה ולעבודה. בערב יצאנו לשוק הלילה בו היו המון דוכנים של מזכרות ובגדים ופחות דוכנים של אוכל. חשבנו ללכת למסעדה ואז טל שם לב שבאחד הדוכנים אפשר להכין לבד מרק. אתה בוחר את עשבי התיבול, סוג האיטריות וסוג בשר, מקבל סיר עם מרק ופלטת גז, ומכין את המרק בעצמך. אהבנו את הקונספט, אז החלטנו לנסות. אחרי שכולם שבעו, קינחנו בגלידה בדוכן אחר בשוק וחזרנו למלון עייפים ומרוצים.

אחרי שלושה ימים במלון החלטנו לעבור למתחם דירות שנמצא רבע שעה הליכה מהמרכז. הבעיה הייתה שכדי להגיע לשם צריך לעבור גשר רעוע עשוי מקרשים שחלקם כבר חצי שבורים. למזלנו, גילינו, דרך אחת מקבוצות המטיילים בוואטסאפ, שאם הולכים עוד קצת ישנו גשר נורמלי להולכי רגל. במקום עצמו היו שש בקתות. אנחנו היינו האורחים היחידים בכל המתחם שכלל דשא ומתקנים לילדים. בעלת הדירה פתחה ממש בימים האחרונים קפה צמוד למתחם שבו אכלנו הרבה והיו לה שתי בנות, בגילאי ארבע ושמונה, שמעיין שיחקה איתן ותקשרה איתן באנגלית. היינו מאוד גאים בה על כך.

באחד הימים קמנו מוקדם ונסענו ללגונה מספר שלוש. הלגונה הייתה דומה מאד ללגונה מספר ארבע רק היו לה קצת יותר פסיליטיס ואפילו מסעדה שבה קנינו כמה נשנושים. העברנו שם כשלוש שעות. טל וירון עשו טרזן ואומגה, שטנו כולנו ברפסודה והייתה גם קורה מעל המים שאפשר ללכת עליה ואם לא מצליחים לעבור נופלים למים. טל וירון האלופים עברו את הקורה בהצלחה.

למחרת, בתשע וחצי בבוקר יצאנו מהבית לתצפית pha ngerm view point. העליה לתצפית הייתה לא קלה, הסלעים היו מכוסים בבוץ והיינו צריכים להיזהר מאד לא להחליק, בנוסף, היה חם וגם זה קצת הקשה על ההליכה. הילדים שלנו היו מדהימים ועלו בלי בעיה והכי חשוב, בלי לקטר. מפסגת ההר נשקף נוף מדהים, רואים את שדות האורז ואת הטבע הירוק בלאוס. אפשר גם להצטלם עם אופנוע. האופנוע נמצא בקצה הצוק וצריך מאוד להיזהר לא ליפול אם עולים עליו. לאט ובזהירות ירדנו למטה, קנינו בדוכן שנמצא בתחילת המסלול שייק וקצת אוכל והמשכנו ללגונה מספר שתיים.

לגונה מספר שתיים היא לגונה בצבע טורקיז עם מדשאות ומקומות ישיבה מגניבים. היא יותר גדולה מהאחרות ויותר מתויירת. יש בה רפסודה, מקפצה, טרזן וגשר של שיווי משקל, בנוי מקרשים, שאפשר לרוץ עליו ומי שלא מצליח לעבור נופל למים. בכניסה למים יש סלעים וצריך להיזהר לא להחליק. בילינו שם כמה שעות והמשכנו ללגונה מספר שש שבה לא נכנסנו למים גם בגלל השעה המאוחרת וגם כי היינו עייפים. הלגונה עצמה הייתה יפה היו בה אי במים וגם סירות שאפשר לשוט בהן ובתוך המים היו גם כסאות שאפשר לשבת עליהם. בסוף היום, חזרנו הביתה, התקלחנו, נחנו קצת והלכנו לאכול ארוחת שישי במסעדת ויקטור. בכל יום שישי ויקטור מארגן ארוחות לישראלים. כל אחד מזמין מהתפריט מה הוא רוצה לאכול והוא מוסיף חלות, חומוס וטחינה לכולם. לארוחה הפעם הגיעו עוד חמישה מטיילים צעירים שהתלהבו מזה שאנחנו מטיילים עם הילדים בעולם כבר יותר משנה.

למחרת קבענו עם נהג טוקטוק שיקח אותנו לטיול מאורגן ליום שלם. לילדים היה קצת קשה להתעורר מוקדם בבוקר כי יום לפני הם הלכו לישון מאוחר. בכל זאת בשמונה וחצי הנהג אסף אותנו ונסענו למנהרת הפיל. בכניסה למנהרה חיכה לנו נזיר והסביר באנגלית טובה על המנהרה, חילק לכולנו צמידים מחוט ונתן ברכה. בנוסף, כל אחד מאיתנו הוציא מקופסא מקל שהיה עליו מספר ולפיו קיבלנו פתק מזל בשפת הלאו. הנזיר תרגם לכולם את מה שכתוב בפתקים. משם, המשכנו למנהרת המים. המנהרה חשוכה ונכנסים אליה עם פנס ראש, בשכיבה על אבוב. לאורך המנהרה עובר חבל שמחזיקים בו ובעזרתו מתקדמים. המנהרה הייתה די ארוכה ובתוכה אפשר היה לראות נטיפים. האטרקציה הייתה מאוד מגניבה וכולנו אהבנו אותה. משם המשכנו לרפטינג. אני פחדתי וירון יצא עם הילדים בלעדי. מעיין הייתה עם ירון, וטל ואופק עם המדריך. הם סיפרו שהזרם של המים לא היה חזק מידי והיה להם ממש כיף. התחנה הבאה הייתה zipline, אומגה, שגם אותה לא עשיתי. הילדים עשו והייתי מאוד גאה בהם, במיוחד במעיין שפחדה אבל לא ויתרה לעצמה. האומגה הייתה ליד לגונה מספר אחת, הלגונה הכי מתויירת שהיינו בה. היו בה המון דוכנים של אוכל, שייקים, בגדים, צמידים. הלגונה עצמה הייתה חביבה והיו בה הרבה מקומות ישיבה. הירידה למים הייתה קצת קשה בגלל הסלעים. בכל זאת נכנסנו כולנו למים, שתינו קוקוס, אכלנו ומשם חזרנו הביתה.

באחד הימים, ירון ואני קמנו בחמש בבוקר והתארגנו בשקט בלי להעיר את הילדים. בחמש וחצי הגיע טוקטוק לאסוף אותנו לאטרקציה הכי מטורפת שעשינו עד עכשיו והיא - כדור פורח. אחרי נסיעה של כעשרים דקות הגענו למקום ההמראה של הכדורים הפורחים. בזמן הזה הבוקר התחיל להאיר וראינו איך מנפחים את הכדור הפורח. בהתחלה קצת פחדתי אבל ברגע שהתחלנו לעלות הבנתי שהסלסלה שאנחנו עומדים עליה מאוד יציבה ואין לי מה לפחד והתחלתי להנות מהנוף המשגע. ראינו את הזריחה וההרים מסביב עם עננים עליהם. היו המון כדורים פורחים ברקע וזה שידרג את המראה המרהיב. הגענו לגובה של 2500 מטר (יותר מזה אסור לעלות), עשינו סיבוב של 360 מעלות והתחלנו לרדת למטה. בירידה ראינו את כל העיר מלמעלה, את השוק, המסעדות ובתי המלון. הנחיתה הייתה מאוד רכה, הגיעו הרבה אנשים, תפסו את הסלסלה והנחיתו אותה בזהירות על הקרקע. זו הייתה חוויה מאוד מיוחדת. בסביבות שמונה וחצי חזרנו הביתה, הילדים כבר היו ערים וסיפרנו להם על החוויה שעברנו.

את היום האחרון בילינו בלגונה מספר שלוש, אותה הילדים הכי אהבו, כי היא לא מתויירת ויש שם הרבה מה לעשות. עלינו לתצפית בדרך שיוצאת מהלגונה הדרך הייתה מאוד קשה, הכל היה מלא בבוץ וצריך היה לטפס על סלעים. הנוף הצופה מלמעלה על הלגונה מאוד יפה אבל לדעתנו לא שווה את העליה הקשה. כשחזרנו ללגונה נכנסנו למים, שטנו ברפסודה, טל עשה אומגה וטרזן. בערב, חזרנו הביתה ושוב ארזנו את כל הציוד שלנו לטיסה.

למחרת קמנו מוקדם. נפרדנו מהמשפחה שאצלה התארחנו ובשעה שבע וחצי בבוקר הגיע טוקטוק והסיע אותנו לרכבת. בשמונה וחצי עלינו לרכבת חזרה ללואנג פרבאנג שם אספנו את הסכינים, שלשימחתנו שמרו לנו, ולקחנו מונית לשדה התעופה. הטיסה ה- 20 שלנו יוצאת לדרך!!!!! היעד הבא - צ'אנג מאי, תאילנד