לואנג פרבאנג

13.10.2023-28.10.2023

ללוואנג פרבאנג הגענו בצהריים, עייפים, אחרי שתי טיסות. הראשונה, טיסת לילה מאוסקה לבנגקוק והשניה, טיסה של שעה וחצי מבנקוק ללאוס. בניהן, היו לנו שש שעות של המתנה שלהפתעתנו עברו די מהר. נכנסנו ויצאנו מהשדה וגם ישבנו במסעדה לצהרים. בשדה התעופה בלאוס עשינו ויזה לחודש ומשם לקחנו מונית לדירה החדשה שלנו. הדירה סך הכל נחמדה. שתי קומות עם ריהוט בסיסי ביותר. ליד המיטות של הילדים היו שידות כך שהיה לכל אחד מקום משלו. הילדים סידרו את הדברים שהם קנו למזכרת על השידה וזה היה ממש חמוד. אחרי ההתארגנות היינו מאוד רעבים והלכנו לאכול במסעדת סטייקים. האוכל במסעדה לא היה מוצלח ודי התאכזבנו. חזרנו למנוחה קצרה בבית ויצאנו לשוק הלילה שנפתח כל יום בשש בערב. בשוק האוכל היה מאוד נחמד היו שם דוכנים של אוכל שאנחנו מכירים ואוהבים כמו עוף עם אורז, דג על האש, שיפודים, מוקפצים ומרקים. מה שכיף בשוק זה שכל אחד יכול לבחור מה שהוא רוצה ואוהב לאכול. ברגע שמזמינים אוכל מדוכן, מקבלים מספר, מתיישבים בשולחן והאוכל מגיע אליו. בסוף הארוחה, מחזירים את הצלחת לדוכן ומנקים את השולחן לבאים בתור. לקינוח, מצאנו דוכן של בננה לוטי שטל ממש אוהב וגם גלידת חורף (ככה אנחנו קוראים לגלידה שמכינים לפי טעמים לבחירתך ומגלגלים במקום).

את הימים הבאים בילינו ברוגע. בגלל הפרשי השעות עם הארץ לירון לא היו פגישות בבוקר ויכולנו לנצל את הבוקר לטייל. את שאר הזמן הקדשנו ברובו ללמידה. בגלל המצב בארץ התקיימו לימודים בזום אז טל ומעיין השתתפו בשיעורים. אופק לא רצה. באחד הבקרים קמנו בשבע בבוקר ועלינו על הר פו סי, שם נמצאת נקודת תצפית פופולארית על העיר. העלייה לפסגת ההר הייתה קלה ונמשכה כ 20 דקות. בדרך, היו פסלי בודהא ומקדשים ולמעלה, נוף יפה על העיר והנהר. משם, המשכנו לארוחת בוקר על הנהר במסעדה שנקראת אובמה קוקונט. לא ברור אם אובמה היה שם או לא, אבל מופיע שם פוסטר שלו שותה קוקוס.

כשהזמנו את הדירה, לא יכולנו להזמין שבועיים רצוף כי היו כמה ימים באמצע שהיו תפוסים לכן היינו צריכים לפנות את הדירה ליומיים. מצאנו מלון קרוב לשוק הלילה עם שני חדרים צמודים וארוחת בוקר. כשהגיע הזמן, ארזנו את כל חפצינו ועברנו למלון. למחרת, אחרי ארוחת בוקר של בית מלון, שכללה לחם, חביתה, קפה ושייק, לקחנו שייט על הנהר לכפר שיש בו סדנה להכנת נייר. הסדנה היא עסק משפחתי והאבא מדבר טוב אנגלית, הוא סיפר לנו שהם מכינים נייר מעץ, שלא הבנו את שמו. מבשלים את גזע העץ יומיים במים ואחרי שהוא מתרכך, מועכים אותו עם פטיש ומקבלים עיסה אותה מכניסים שוב למים, מערבבים, מוסיפים פרחים שקוטפים אצלם בגינה ומייבשים. מתקבל נייר יפה וצבעוני, ממנו הם מכינים מנורות, מחברות ותמונות. אחרי שהכנו נייר, טל ומעיין הכינו גם מנורות. את הנייר שהכנו לא יכולנו לקחת מיד כי הוא היה צריך להתייבש, לכן בערב הביאו לנו אותו לבית המלון. לאחר לילה נוסף חזרנו לדירה. הילדים שמחו ושוב סידרו את הדברים שלהם על השידות ליד המיטות שלהם.

ביום שישי בשמונה בבוקר אסף אותנו רכב לסדנת אורז. בהגעה לחווה קיבלנו כובעי קש והגיע מדריך שילווה אותנו בסדנה. המדריך הסביר שזו חוות המנוהלת ע"י שבע משפחות. חלק מהאנשים עובדים בשדות וחלקם עובדים בתיירות. בתחילת הסדנא צריך לבחור זרעים טובים לשתילה. לוקחים מים, מוסיפים להם מלח ומכניסים ביצה. אם הביצה צפה מבינים שיש מספיק מלח ומכניסים את זרעי האורז. זרעים שוקעים הם כבדים וטובים לשתילה, זרעים שצפים, הם זרעים לא טובים לשתילה. אחרי שמפרידים את הזרעים, נכנסים לשדה בוץ טובעני ושם שותלים אותם. משם, המשכנו לאזור אחר בו מפזרים את האורז שנשתל חודש לפני. לפי ההסבר בעזרת באפלו, בוחשים את הבוץ ומסדרים את חלקת האדמה כך שתהיה שטוחה ויהיה לאורז מרחב גדילה. אחרי חצי שנה קוצרים את האורז ומפרידים את זרעי האורז מהשיח ע"י דפיקה על גזע עץ. את הגרעינים אורזים ושולחים למפעל שיפריד את זרעי האורז מהקליפה. בסדנא אפשר לראות את כל התהליך וגם להיות חלק פעיל בפעילות. אופק לא רצה להשתתף, אבל אנחנו עשינו את כל השלבים כולל להיכנס לבוץ הטובעני. כחלק מהפעילות הכנו גם צמידים מעצי במבוק וכל אחד קיבל את הצמיד שהכין ובנוסף בחר חיה עשויה מבמבוק במתנה. אני ירון ומעיין בחרנו ציפור טל ואופק בחרו צפרדע. היה מדהים לראות איך מכינים מעץ הבמבוק המון דברים. ראינו גם סלסלות, כסאות, כלי לאידוי אורז ועוד. למדנו גם שכדי להכין אורז דביק צריך להשרות אותו 12 שעות במים ואז לבשל אותו על אדים. בסוף הסדנה, הראו לנו מכונה פרימיטיבית שעובדת כמו מסחטה של מיץ. בכל קצה יש שני אנשים שמסובבים גזע עץ ובאמצע יש אדם נוסף שמכניס את עצי הבמבוק וע"י סחיטה של הבמבוק יוצא מיץ. להפתעתי המיץ היה מאוד טעים במיוחד עם מוסיפים לו ליים. אחרי הסדנה המעניינת אכלנו ארוחת צהרים שכללה אוכל מקומי שהכינו במיוחד בשבילנו.

מרוצים מהסדנא חזרנו הביתה בצהריים והחלטנו לנצל את היום לעוד פעילות. יצאנו להסתובב ליד הנהר וראינו שיש סירות שיכולות לקחת אותנו בשייט למנהרה. שעתיים שייט, שעה במנהרה ושעה וחצי חזרה. החלטנו ללכת על זה ורגע לפני שעלינו הלכנו לקנות נשנושים כי פחדנו שהילדים יהיו רעבים. יצאנו לדרך בשלוש ואמרו לנו שהמנהרה נסגרת בשש. בפועל, הגענו בחמש, ראינו את המנהרה הקטנה שהיו בה הרבה פסלים קטנים של בודהא וכשעלינו למנהרה הגדולה יותר, היא כבר הייתה סגורה. קצת התאכזבנו מהמקום כי הוא לא היה מתוחזק. חזרנו הביתה בשקיעה ובדיעבד הרגשנו שהיה מיותר לנסוע לשם בשעה מאוחרת והיה עדיף לנסוע בשעות הבוקר. היה לנו יום עמוס בפעילויות.

למחרת תיכננו לנסוע למפלי קונג-סי אז נתנו לילדים לישון עד מאוחר יחסית כדי שלא יהיו עייפים. בסביבות 11 לקחנו טוקטוק למפלים, נסיעה של כשעה עם נוף יפה וירוק ורוח נעימה. באזור המפלים היו המון דוכנים של מזכרות, אוכל, חטיפים, פירות וירקות. קנינו כרטיס כניסה וטוק טוק לקח אותנו למפל ענק, בין היפים שראינו. לידו גילינו שיש שביל די בוצי שאפשר לעלות בו ולראות את המפל מלמעלה. בעליה של כ 20 דקות הגענו לאזור שבו המפל נשפך למטה. היו שם גם בריכות שמותר להיכנס אליהן. ירון והילדים נכנסו למים ואני שמרתי על התיקים. בשמורה היו המון פרפרים בכל הגדלים והצבעים וזה היה יפייפה. אחרי כחצי שעה, לאט ובזהירות, ירדנו למטה וחזרנו לחנייה שבה לוקחים טוק טוק חזרה. מצאנו את הנהג שלנו, שחיכה לנו כשלוש שעות, חזרנו הביתה והלכנו לאכול בשוק הלילה.

באחד הימים מוקדם בבוקר ביקרנו בארמון המלך שבו ניתן לראות איך חיו פעם המלאכים של לאוס. הארמון, בן קומה אחת שכללה: חדר גדול שבו המלך נפגש עם אנשים ובו ניצב כיסא המלכות, שני חדרים גדולים אבל עם ריהוט פסיפסי שבו חיו המלכה והמלך וחדר אוכל עם שולחן גדול. בנוסף, מוצגים הבגדים שהם לבשו, כלים שאכלו מהם, חרבות ומתנות שקיבלו מכל מיני מדינות. בתוך הארמון אסור לצלם וגם אסור להיכנס עם מכנס קצר ולכן הייתי צריכה להשכיר חצאית ארוכה. בנוסף היו במקום חצר המלוכה די גדול ומקדש. בשישי טל וירון נסעו לסדנת גילוף בעץ. אני מעיין ואופק נשארנו בבית. הם לא התעניינו בסדנא והאמת, היא גם פחות התאימה לגילם. העברנו את היום בלימוד קריאה ואכלנו צהרים במסעדת המבורגר. כשירון וטל חזרו הם הביאו איתם שני פילים מקסימים שהם גילפו לבד. בערב, הלכנו כולנו לארוחה בבית חב"ד. היו שם עוד כמה מטיילים צעירים, היינו מעט אנשים יחסית, הייתה אווירה נעימה והרגשנו בבית. בנוסף, הייתי מאד גאה בילדים שלנו שיכלו לנהל שיחה עם מבוגרים ולספר בפרטי פרטים על המסע שלנו. בשבת קמנו מוקדם, ארזנו את המזוודות ונסענו לרכבת שנוסעת שעה וחצי ליעד הבא - וואנג ויאנג.