מסטיה

3-11.09.2022

הנסיעה מקוטאיסי למסטיה מתוזמנת כחמש שעות בגוגל מפס אבל לנו לקח כשבע עם עצירות קטנות ועצירה

אחת לאוכל.

בנסיעה שמענו פודקסטים ומוזיקה ואפילו למדנו קצת אנגלית וגאורגית.

אכלנו במסעדה לאורך הדרך שבה אישה מבוגרת בישלה לנו את כל האוכל שהזמנו, זה לקח זמן אבל היה טעים, הילדים ברחו מהתרנגולות שהסתובבו בכל המתחם. כאשר הגענו למסטייה, מאוד הופתענו מהיופי שלה, עיירה קטנה כפרית יפיפיה מפותחת מאוד יש בה חנויות מסעדות ופארק שעשועים לילדים.

התאכסנו ב guesthouse hilltop mestia , קיבלנו שני חדרים צמודים, אחד לנו ואחד לילדים בתוך כל חדר יש שירותים ומקלחת. האירוח כולל ארוחת בוקר וערב, הארוחות היו יחסית מגוונות וכמובן ככלו את האוכל המקומי בכל מיני צורות. בנוסף חלק מהאוכל מכינים במקום, החלב מגיע ישירות מהפרות של המקום וכך גם היוגורט. בעל המקום- פאטה, פינק בצ'אצ'א ויין ביתיים, וגם באחד הערבים הוא הזמין להקה שניגנה שירים סוונטיים. פאטה גם עושה טיולים בג'יפ שלו ואנחנו ממליצים מאוד לקחת נסיעות איתו ולא לנסוע עם רכב פרטי לרוב המקומות. הוא היה מאוד פתוח ואמר לנו מראש אילו אטרקציות ניתן להגיע עם הרכב שלנו ואילו לנסוע איתו (לרוב הפקטור המשמעותי הוא היכרות עם השטח וניסיון נהיגה באיזורים הללו).

מיד עם הגעתנו, קיבלנו שלושה ימי גשם. ברובם היינו בימים רגועים בגסטהאוס, למדנו, עבדנו ויצאנו למרכז מסטיה לאכול ולהסתובב במתקנים לילדים. יצא שאכלנו כמה פעמים במסעדת Laila שבה היה אוכל מצויין ומגוון כך שהתאים לכולם. במסעדה ישנם הרבה פתקים מתחת לזכוכיות שעל שולחנות וכתיבות על הקיר שנעשו על ידי מטיילים מכל העולם. אנחנו הוספנו את החלק שלנו, לשולחנות ולקירות. המסעדה מאוד מאוד פרו אוקראינה ונגד רוסיה, וזה מופיע בכל מקום במסעדה, ובכלל נראה שזו האג'נדה הכללית בגאורגיה כולה.

את הנסיעה לאושגולי עשינו עם פאטו, התחלנו בטיפוס עם הרכב שלו לאתר הסקי Tetnuldi, שאין בו כרגע שלג ובמקום זה יש תצפית מרהיבה בגובה 3200, הנסיעה לשם הייתה יפה מאוד ועננים התחילו להפתח אלינו ככול שעלינו בגובה. פאטו הזרים אותנו להצתלם בכמה נקודות בדרך ודאג לצלם את כולנו כמשפחה :).

משם נסענו לכיוון אושגולי ועצרנו במגדל האהבה, שנקרא כך בעקבות אגדה המספרת על נערה ואהוב ליבה שהתאבד לאחר שאסרו עליהם להיות יחד. זו הזדמנות טובה לראות את המגדלים של סוונטי אשר שימשו למסתור בזמני לחימה ומפולות שלגים.

אושגולי, הוא כפר קטן והכי גבוהה באירופא אבל ניכר שמגיעים אליו המון מטיילים, ישנם מקומות לינה רבים ופאבים. אנחנו אכלנו במסעדה משפחתית, שבה היה את הקובדארי הטוב ביותר עד כה, והמשכנו למסלול לקרחון שקחהרה (Shkhara Glacier). זה מסלול מאוד נח ויחסית מהר מגיעים קרוב לקרחון (לנו לקח שעתיים וארבעים הלוך וחזור), הקרחון מכוסה באבנים ואדמה ובתחילה לא ברור מה רואים, אבל ככול שמתקרבים רואים את הקרח הנמס והנהר הזורם מתחתיו וזה מרשים מאוד. קרוב לקרחון התחיל לרדת קצת גשם והילדים רצו לחזור לרכב.

בימים אחרים פאטו לקח אותנו לראות נדנדות על צלע הר יחד עם עלייה לרכבל (החלק התחתון היה סגור ולכן עלינו רק על העליון) הנוף משם היה מרשים אבל בגלל הגשמים לא היינו שם הרבה.

הטיול המרשים ביותר איתו, היה לאגמים גבוהה בהר הנמצא ממש מאחורי מסטיה Koruldi Lakes. יצאנו מוקדם בבוקר על מנת להגיע לאגמים כאשר הראות וההשתקפות במיטבן וכל עוד האגמים קפואים בחלקם מהלילה. היה מאוד מרשים, הצטלמנו שם המון ושמחנו מאוד על היציאה בשעה מוקדמת. חשוב להגיד שגם לכאן מאוד מומלץ לנסוע עם נהג מקומי מקצועי, הנסיעה מורכבת מאוד מבחינת תוואי השטח אבל שווה את הנוף המהמם (אפשר כמובן לעלות גם ברגל :).

קרחון צ'אלדי - לקרחון יצאנו בסביבות עשר וחצי בבוקר, מצויידים בלאבש חם (לחם גאורגי טעים מאוד, וישנה מאפייה במרכז מסטיה בה ניתן לקנות לאבש ענק ב-2 לארי). המסלול מתחיל מכביש שניתן להגיע אליו בקלות עם רכב פרטי, ההליכה לא קשה והעלייה לאורך כל הדרך מאוד מתונה ורובה עוברת בתוך יער. לקראת סוף המסלול ישנו חלק עם בולדרים ואז מגיעים לקרחון. גם הקרחון הזה מכוסה ברובו באבנים ורואים את האיזור בו הקרחון נשבר, זה יוצר נפילה של אבנים כל הזמן ואחרי שראינו כמה אבנים גדולות נופלות מלמעלה העדפנו לא להתקרב יותר מידי לקרחון. התצפית דיי קרובה ויפה על הקרחון ומהצד השני משקיפים לעבר כל העמק.

לבסוף יצאנו למסלול מפלי שדוגרה, אשר ליד מיזורי. ההליכה מתחילה בבית קפה הנקרה Hikers Caffe אליו הגענו עם הרכב שלנו (ניתן לשכיר שם מקלות הליכה). ההליכה מתחילה ליד הנהר ולאט מתחילה לעלות, כאן העלייה תלולה עד שמגיעים ליער. ביער פתאום הגיע מולנו עדר של פרות ולאחר כמה דקות נוספות של הליכה נתקלנו בבקתה שהיא למעשה בר באמצע המסלול, מסביבה מקומות ישיבה וערסלים, מקום קסום. עצרנו שם לארוחה קלה וקנינו שתייה לילדים ולנו יין. לאחר ההפסקה המשכנו לכיוון המפל ואז גילינו את הקושי האמיתי במסלול, עלייה של כקילומטר מאוד תלולה לכיוון המפלים. המפלים עצמם בתצפית טיפה רחוקה, במיוחד המפל הגדול יותר והרגשנו שזה לא הכי מרשים אבל הנוף לעמק היה מדהים. הפעם למעיין היה קשה מאוד בעלייה הגדולה, ובזמן שטל ואופק עפו למעלה מעיין התבכיינה כל הדרך למעלה וכל הדרך למטה, אבל היה שווה לא לוותר לה. אנחנו מרגישים שאחרי כל פעם כזו רמת היכולת של הילדים עולה. בשלב מסויים היא שינתה פאזה והתחילה לרוץ את כל המסלול למטה, בקושי הספקנו אחריה.

מאוד נהנינו מהאזור במסטיה, ואפילו סימננו יעד לחזור מתישהו בחורף ללמוד לעשות סקי. וגם התחלנו להתרגל יותר לטיול הארוך שלנו ולשהייה במקום אחד יותר זמן. יצא לנו כאן לפגוש קצת מטיילים אחרים וזה היה נחמד, התחלנו להרגיש שמפגשי מטיילים זה משהו שקצת חסר לנו עד עכשיו. בנוסף האריזה לפני היציאה לנסיעה לכיוון קובליטי, לקחה רק כחצי שעה והייתה המהירה ביותר עד כה, ויצאנו לנסיעה של חמש שעות לכיוון הים.