מעברים: מצ'אנג מאי לגואה

01.01.2024-3.01.2024

 בוקר השנה החדשה וירון ואני עדיין לא מרגישים טוב. לפנינו מעבר ארוך וקשה וכולנו מקווים שנעבור אותו בשלום. בחמש בצהריים אספה אותנו מונית עם כל הציוד שלנו (כולל החישוק של מעיין שחששנו שהוא עלול לא לשרוד את המעבר, אבל בכל זאת קיווינו לטוב) ונסענו לתחנת האוטובוס. משם לקחנו אוטובוס לילה, של שבע שעות, לבנגקוק. טל ישב עם אופק אני עם מעיין וירון ישב לבד. את המשענת של האוטובוס אפשר היה להוריד לחצי שכיבה ולכל אחד הייתה שמיכה משלו. באוטובוס היה גם תא שירותים מאוד קטן. בתחילת הנסיעה הילדים היו במסכים ולקראת עשר בלילה הלכו לישון. אני לא ישנתי טוב כי מעיין כל הזמן שמה עלי את הראש ורצתה שאני אחבק אותה. ירון, שהרגיש ממש לא טוב, לא הצליח להירדם בכלל. הנסיעה כללה עצירה אחת של עשרים דקות להתרעננות בסביבות שתיים בלילה.

שש בבוקר. הצלחנו לשרוד את הנסיעה והגענו לבנגקוק. לקחנו מונית לשדה התעופה שבו צפויים לנו שש שעות המתנה עד הטיסה שלנו לבנגלור באחת בצהריים. הגענו לשדה בשבע בבוקר ולמזלנו המסעדות היו פתוחות. אכלנו כריך, שתינו קפה ותה וחיכינו לצ'ק אין למטוס. בצ'ק אין שלחנו את החישוק של מעיין וקיוונו שהוא לא ישבר. בגלל שירון ואני לא הרגשנו טוב פשוט חיכינו בגייט עד לכניסה למטוס והילדים היו במסכים. גם את הטיסה הילדים העבירו במסכים ואנחנו ניסינו לישון קצת.

עייפים מאוד ונרגשים נחתנו בהודו, מקום שלא חשבנו שנגיע אליו במסע שלנו. מהר מאוד הבנו שטיסת ההמשך שלנו לגואה אמנם נמצאת באותו שדה תעופה, אבל צריך לקחת אוטובוס לגייט. כשיצאנו לתחנת האוטובוס ראינו כמה מסעדות ומכיוון שידענו שיש לנו ארבע שעות המתנה וכולנו היינו רעבים ועייפים החלטנו לאכול במסעדת המבורגר. דווקא זכרנו לבקש לא חריף אבל כשקיבלנו את האוכל הוא בכל זאת היה חריף מדי בשבילנו. מזל שלא הזמנו לכל אחד המבורגר אלא הזמנו טעימות של כמה דברים כדי שרק אם יהיה טעים נזמין עוד. בגלל שהאוכל לא היה לטעמנו, או יותר נכון היה חריף מדי, מעיין ואני הלכנו לאכול פיצה. אחרי שכולנו שבענו לקחנו אוטובוס לגייט.

להפתעתנו שדה התעופה בבנגלור היה גדול ויפה והיו בו אפילו עמדות טעינה לטלפון ולמחשב. עייפים מאוד ומרגישים זוועה עלינו לטיסה האחרונה שלנו למעבר הזה. בגלל שזו הייתה טיסה פנימית המטוס היה קטן. אני ישבתי עם מעיין והבנים ישבו ביחד. ירון ניסה לישון ואני ומעיין ראינו ביחד סדרה. פתאום התחלתי להרגיש לחץ חזק ממש באוזניים ובראש, די מהר הבנתי שכנראה בגלל הפרשי לחצים נסתמו לי האוזניים אבל כזה כאב עוד לא היה לי. התחלתי להרגיש סחרחורת ודפיקות לב חזקות וממש לחץ בראש. נלחצתי אבל גם לא רציתי לעשות עניין ולהעיר את ירון שהרגיש בעצמו די רע, אז פשוט עצמתי עיניים וניסיתי לנשום ולחכות שיעבור הזמן וננחת. כשנחתנו, יצאתי מהמטוס עם כאבי ראש ואוזניים כאלה שבקושי הצלחתי לשמוע מה אומרים לי. סיפרתי לירון ולילדים על החוויה הלא נעימה שלי. אספנו את כל הציוד שלנו - כולל החישוק של מעיין ששרד איתנו את כל המעברים! ביציאה מהשדה חיכה לנו נהג מונית שהזמנו מראש ואחרי נסיעת מונית של שעתיים וחצי, שבה כולם נרדמו, הגענו לגואה לדירה החדשה שלנו בטובקי. בשתיים עשרה וחצי בלילה הלכנו לישון גמורים מעייפות.

זה היה אחד המעברים היותר קשוחים שהיו לנו בטיול. השילוב של אוטובוס לילה, שתי טיסות והמון שעות המתנה, בזמן שאנחנו לא לגמרי בריאים, לא היה פשוט. שמחים שזה מאחורינו ומקווים שיהיו לנו שלושה חודשים של כיף בגואה.