נסטינג של חודש וחצי בפאי

8.11.2023-24.12.2023

הטיסה ה-20 שלנו מאז יצאנו לטיול, היתה קצרה, כשעה וחצי מלאוס לצ'אנג מאי, ועברה בקלות. אנחנו נהיה בצ׳אנג מאי שני לילות ונמשיך משם לחודש וחצי בכפר הקטן פאי. נחתנו בצ׳אנג מאי בסביבות שלוש בצהריים ונסענו ישירות למלון, שם התארגנו בזריזות ובחמש כבר נפגשנו במסעדה עם משפחה ישראלית, איתה קבענו להיפגש עוד מלאוס. אחרי חודשיים של טיול כמעט לבד, הילדים היו חייבים חברה. למחרת, נפגשנו עם אותה המשפחה בקניון MAYA ובילינו שם כל היום. קנינו קצת בגדים חדשים שחקנו במשחקייה, אכלנו יחד צהרים ונפרדנו, אבל לא לפני שקבענו להתראות שוב בפאי, אליה אנחנו יוצאים כבר למחרת, והם יגיעו אליה רק בעוד שבועיים.

 ממשפחות אחרות הבנו שבפאי יהיה קל יותר להסתדר עם רכב, לכן לקראת הנסיעה שכרנו, בצ׳אנג מאי, רכב משפחתי מדגם יונדאי סטארגייזר, למשך חודש וחצי. ביום שישי, בוקר הנסיעה, קיבלנו את הרכב ושמחנו לראות שהרכב גדול ומאוד נוח, בחלק האחורי שלו היה מושב לכל אחד מהילדים כך שיצאנו לדרך עם ילדים שמחים, לנסיעה של כ 3 שעות עם 762 פיתולים. בדרך עצרנו בקפה-מטוס, במטוס אמיתי ישן שכבר לא פועל שהפכו אותו לבית קפה - הרעיון היה חביב וזו הייתה עצירה נחמדה בדרך. כל אחד הזמין מה שרוצה לשתות ועולה למטוס. שאר הנסיעה עברה בשלום ואף אחד לא הקיא בדרך.

לקראת הצהריים הגענו לפאי הרבס, לדירה שהזמנו מראש. להפתעתנו, בעלת הבית התבלבלה בתאריכים ובבית היו דיירים. במקום הדירה שהזמנו, קיבלנו בית גדול יותר אך במקום קצת מרוחק יותר מזה שהזמנו. בבית היו שלושה חדרי שינה גדולים, שני שירותים, שולחן אוכל ומטבח. בחוץ הייתה מרפסת גדולה וסוג של סלון שכלל שני כסאות, שולחן וטלוויזיה. אחרי יומיים היינו אמורים לעבור לבית המקורי שהזמנו אבל החלטנו להישאר בבית הזה כי הוא היה גדול יותר וגם כי היה בו מטבח בניגוד לבית המקורי ששם המטבח היה משותף. הילדים סידרו יפה את כל המזכרות שלהם על השולחן. פרקנו את הציוד ושמחנו שבחודש וחצי הבאים לא נצטרך לארוז. הרגשנו שאנחנו ממש מתמקמים לאיזה זמן, אז הזמנו מלזדה צעצועים משחקים וקצת בגדים שהילדים רצו וגם שני פופים כדי לשדרג את הבית. כשהגיעה ההזמנה הגיע רק הבד של הפוף ואז הבנו שאת המילוי צריך להזמין בנפרד. כשהגיע המילוי אני והילדים מילאנו יחד את הפופים, זו הייתה חוויה וגם באמת שידרג לנו את הדירה. 

כל יום שבת בבוקר יש בפאי שוק אוכל שמתקיים במקום שנקרא דאצ'יה. כולם מגיעים לשם וזה ממש מפגש חברתי. כמובן שהצטרפנו במטרה לפגוש כמה שיותר משפחות ושהילדים יכירו חברים. הקושי העיקרי שלנו במסע הזה הוא חברה לילדים ואחרי שחודשיים טיילנו לבד הילדים שלנו ממש רצו חברה. בפעם הראשונה בדאצ׳יה הרגשנו קצת לא שייכים, הייתה תחושה שכולם מכירים את כולם ויש המון חברויות ישנות, אבל אז גילינו שכולם בעצם הכירו בפאי לפני שבוע או שבועיים. כך שלאט לאט גם אנחנו הכרנו משפחות עם ילדים באותם גילאים של הילדים שלנו וגם הילדים הכירו חברים.

פאי הוא כפר קטן אבל יחסית מפותח. יש בו שוק של פירות וירקות, כמה סופרים קטנים עם מבחר אוכל די גדול, ובשש בערב הרחוב הראשי הופך לשוק לילה גדול מאוד עם המון דוכני אוכל, בו בילינו כמעט כל יום. באחד הימים שהלכנו לשוק הלילה פגשנו במקרה משפחה שגרה בשכונה שלנו ברחובות ואופק היה עם הילד שלהם בגן. ממש התרגשנו לפגוש אנשים שאנחנו מכירים מהארץ ובילינו המון יחד.

 עוד דבר מגניב שיש בפאי, זו קבוצה גדולה של אנשי קרקס, שבכל ראשון וחמישי בשמונה וחצי בערב עושים מופעי אש. אופק ממש התלהב מהמופע ולכן חזרנו לראות אותו בכל יום ראשון. הם גם מעבירים חוג קרקס לילדים אבל הילדים שלנו פחות התחברו ולא רצו ללכת. בשבת בדאציה החבר׳ה של הקרקס באים להתאמן ואפשר להשתמש בציוד שלהם ללמוד לעשות דברים של קרקס כמו ג'אגלינג, חישוק, דיאבלו ועוד. 

 לילדים צעירים יש בפאי מסגרת שפתחה בחורה בשם נדיה. המסגרת פועלת בימי שני וחמישי מתשע עד שתיים. מעיין הצטרפה ומאוד נהנתה לשחק שם עם חברים. נדיה מגדירה את המסגרת שלה כ unschooling כדי להדגיש את היותה חווייה שונה מבית הספר עבור הילדים. הקבוצות מורכבות מילדים בגילאים מעורבים, על מנת לעודד תקשורת רב גילאית, והפעילות כוללת חוגים (כמו קרקס, אקרובטיקה, וכו), יצירה ועבודה בעץ ובנוסף כמובן מלא זמן למשחק חופשי במרחב הגדול שיש שם. מעיין התחברה מהרגע הראשון, ולמרות שרוב התקשורת באנגלית היא הסתדרה מעולה. בנוסף למסגרת של נדיה יש בפאי המון חוגים לילדים, שלושת הילדים שלנו הלכו לחוג ספורט פעמיים בשבוע ומעיין כל יום ראשון בעשר וחצי בבוקר הלכה גם לחוג יצירה, ובזמן שחיכינו לה בדאצ׳יה הבנים שחקו עם חברים.

 בנוסף, ישנה בפאי מסגרת של בחורה בשם מירה, שנותנת יותר דגש על לימוד מקצועות בית הספר כמו אנגלית וחשבון, חשבנו שהיא תוכל להתאים לטל אך לצערנו לא היה בה מקום. באחד השבתות שהיינו בדאצ'יה טל וחברים שלו פגשו את מירה ושאלו ספונטנית אם הוא יכול להצטרף. כולנו שמחנו מאוד והיינו גאים בו שהיה לו את האומץ לגשת אליה ולשאול, היא אמרה שבדיוק התפנה מקום והוא יכול להצטרף, ולא רק זה, היא גם עשתה לו מבחן דיבור באנגלית והוא עבר אותו בקלי קלות. המסגרת של טל הייתה באותם ימים כמו זו של מעיין ככה שלאופק ולי היה המון זמן איכות ביחד שבו בילינו בבתי קפה, למדנו, ראינו סרטים ובעיקר נהננו מהזמן המשותף.

בימים הראשונים שלנו בפאי הכרנו בשוק משפחה ישראלית עם ילדים בגילאים דומים לילדים שלנו, שגרה כמה שנים בארצות הברית. ממש התחברנו ההורים וגם הילדים. הילד הגדול שלהם יהלי וטל בילו המון ביחד ויהלי ישן אצלינו פעמיים וזה היה ממש כיף לטל שסוף סוף יש לו חבר טוב קרוב. באחת השבתות בדאצ׳יה יהלי וטל העבירו סדנה להכנת חתול מגליל נייר טואלט. הסדנה הייתה מאוד מוצלחת והרבה ילדים השתתפו. טל הסביר ממש בסבלנות את כל מה שצריך לעשות והיה מאוד מרוצה. אנחנו כמובן היינו גאים בו מאוד.

עם הזמן הבנתי שיש משהו מאוד נחמד גם בלהיות במקום אחד הרבה זמן בזמן הטיול. זה מאפשר לנהל סוג של שיגרה, יש חוגים ומסגרות לילדים, יש חברים שאפשר להזמין או לטייל איתם, אתה יכול להתחבר למקום להכיר אותו לעומק. יש מסעדות או בתי קפה שאתה אוהב ומתרגל ללכת אליהם. בפאי גם פגשנו הרבה משפחות ישראליות שמטיילות בעולם עם ילדים בגילאים דומים לגילאי הילדים שלנו ולמדנו מהן הרבה מאוד, על חינוך ביתי, סדר יום, ניהול תקציב, על פרספקטיבות של משפחות אחרות וגם סתם היה לנו כיף שיש סביבנו חברים במצב דומה לזה שלנו. עד עכשיו כשהיינו כל הזמן בתנועה לא יכולנו להנות מכל הדברים הללו.